החלטה בתיק בג"ץ 4999/03

1.        בפני בקשה למתן פרטים נוספים ולדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 29.6.05.

2.        עניינה של העתירה הינו בהסכם שנחתם בין המדינה ובין משיבה מס' 7 ("החברה לישראל"). המדינה מחזיקה ב-76% ממניות משיבה מס' 6 (בז"ן) ואילו משיבה מס' 7 מחזיקה ב-24% מן המניות. ההסכם מסדיר שורה של זכויות והטבות כלכליות ביחסים שבין המדינה ובין משיבה מס' 7 בנוגע לחלקה של משיבה מס' 7 בבז"ן. טענת העותרת, בקליפת האגוז, הינה כי הסכם זה הוא בלתי סביר ובלתי חוקי שכן הוא מעניק למשיבה מס' 7 הטבה לה אין היא זכאית שכן בז"ן פעלה מכוח זיכיון שפקע וממילא כל שהיה לה הוא של המדינה. עוד נטען כי הליך קבלת ההחלטות היה לקוי ושווי ההטבות והזכויות שקיבלה משיבה מס' 7 בהסכם אינו סביר בכל קנה מידה. המדינה (משיבים מס' 5-1) טוענת כי המצב המשפטי באשר לזכויות משיבה מס' 7 לא היה חד משמעי, ובשקלול כלל הנסיבות, לרבות הצורך בשמירה על בז"ן כ"עסק חי" וקידום הפרטת בתי הזיקוק, הושג הסכם המהווה פשרה סבירה בשים לב למצב הכלכלי-משפטי שנוצר. משיבים מס' 6 ו-7 טוענים מעבר לכך, כי המצב המשפטי ברור ולפיו למשיבה מס' 7 זכויות מוגנות בבז"ן ומכאן שההסכם שנחתם הינו סביר ותמורתו ראויה.

3.        הפרטים הנוספים המבוקשים הינם ההסכם שנחתם בשנת 1971 בין מדינת ישראל ובין "החברה לישראל" (משיבה מס' 7); ההסכם משנת 1999 בו רכשה קבוצת "האחים עופר" ממר ארווין אייזנברג את השליטה בחברה לישראל, וכן שווי כל ההטבות הכלכליות להן זכתה בז"ן מכוח האמנה משנת 1933 שעליה בוסס הזיכיון, לרבות פטור מארנונה, החל משנת 1933 ועד סוף הזיכיון; ומשנת 1971 (המועד בו הועברו המניות בבז"ן לחברה לישראל) עד סוף הזיכיון. כעולה מעמדת העותרת, נתונים אלו נדרשים בעיקר על מנת לשפוך אור על המצב המשפטי של זכויות משיבה מס' 7, כמו גם על סבירות ההסכם שנחתם עימה. נוכח סמיכות מועד הדיון, נתבקשה גם דחייתו לשם קבלת הנתונים והשלמת התגובה מטעם העותרת.

4.        משיבים 5-1 טענו בתגובתם כי ההסכם משנת 1971 הועבר כבר ביום 19.6.05 לידי העותרת. אשר לנתונים בעניין הפטור מארנונה וההטבות הכלכליות, הרי שאיסופם ובדיקתם עד מועד הדיון הינם בלתי אפשריים, כי היה על העותרת לפנות בתיק זה בשלב מוקדם בהרבה, ומכל מקום כי אין המדובר בנתונים רלוונטיים להליך. המשיבים 5-1 הדגישו את חשיבות קיום הדיון במועדו בשל האינטרס הציבורי בקידום הליך הפיצול וההפרטה של בז"ן. משיבה מס' 6 התנגדה לבקשה. גם לטענתה אין לדחות את מועד הדיון שנקבע בשל האינטרס הציבורי בהכרעה מהירה בסוגיה זו. עוד נטען, כי בכל הקשור להטבות שנתקבלו עד למועד פקיעת הזיכיון ולפטור מארנונה, הרי שאלו אינם מצויים בידה בעת הזו והמדובר בתחשיב מסובך שאינו רלוונטי לעתירה. גם משיבים 9-7  התנגדו לבקשה. בתגובתם הודגשה העובדה כי העתירה תלויה ועומדת מזה שנתיים ואין הצדקה להגשת הבקשה בעת הזו. משיבים 9-7 הוסיפו, כי ההסכם משנת 1999 אינו רלוונטי לעתירה, ומכל מקום העותרת לא הצביעה על הרלוונטיות שלו. כך או כך, לא ניתן לחשוף אותו במסגרת הבקשה שהוגשה שכן הוא נוגע לצדדים שלישיים - "קבוצת אייזנברג" - שכלל לא צורפו לעתירה ועמדתם לא הובאה.

5.        העותרת הגישה לבית המשפט בקשה להגיב לתגובות המשיבים. אני נעתר לבקשה זו. בתגובה צוין כי ההסכם משנת 1971 שהועבר לעותרת לכאורה, הועבר למעשה רק בחלקו ללא נספחים. אשר לפטור מארנונה וההטבות האחרות, הדגישה העותרת, כי המדובר בהטבה שערכה מאות מליוני שקלים ומכאן שיש לעניין זה חשיבות לשם בחינת הסבירות הכלכלית-משפטית של העסקה כולה. לבסוף נטען, כי להסכם משנת 1999 בין "החברה לישראל" ו"קבוצת אייזנברג" אכן יש רלוונטיות להליך, שכן יש בו כדי ללמד על המצב המשפטי של בז"ן, ונכסיה, כפי שהובן בעתו על-ידי "החברה לישראל".

6.        אשר לבקשה לקבלת "הסכם 1971" וכן נתוני הפטור מארנונה וההטבות האחרות, הרי שלאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. מוכן אני להניח, מבלי להכריע בדבר, כי קיימת בידי סמכות ליתן הפרטים הנוספים הנדרשים (והמסמכים שנתבקשו) שעה שבתיק זה טרם הוצא צו על תנאי. גם על בסיס הנחה זו, לא שוכנעתי כי יש לקבל את בקשת העותרת. אלו טעמי: ראשית, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת בבקשה או בתגובה לה, למועד הגשת הבקשה. עתירה זו הוגשה ב-4.6.2003. נתקיימו מספר סבבי תגובות ולבסוף הוגשה ביום 14.11.2004 עתירה מתוקנת. המשיבים הגישו תגובתם לעתירה מתוקנת זו. לאחר בקשות דחייה מרובות, נקבע התיק לדיון. בנסיבות אלו, על העותרת היה להביא נימוק משכנע להגשת הבקשה בעת הזו, תוך דחייה למעשה של מועד הדיון כמשתמע מתוכן הבקשה והנתונים שנתבקשו בה. בנטל זה לא עמדה העותרת. הפרטים הנוספים שנתבקשו יכלו להיות מבוקשים מזה זמן רב. קשורים הם לנתונים שהאחרון שבהם הינו משנת 1999. ממילא היה על העותרת לפעול בנדון קודם לכן, וכך לא עשתה. שנית, בקשה לפרטים נוספים אינה "מסע דיג". הפרטים הנוספים נדרשים לשם הבהרת עניין וצמצום גדרי המחלוקות כפי שהם עולים מטיעוני הצדדים. בבחינה מעין זו לא מצאתי כי העותרת עמדה בנטל המוטל עליה בנדון. ככל שהדברים אמורים בנתונים לעניין הפטור מארנונה וההטבות האחרות להן זכתה בז"ן במהלך השנים, הרי שאין חולק כי יש בנתונים אלה כדי להצביע על שווי ההטבה הכלכלית בהקשר זה, לה זכתה בז"ן במהלך השנים, וממנה נהנתה גם משיבה מס' 7. יחד עם זאת, המשיבים כלל אינם חולקים על קיומה של הטבה זו. כך, שכן משיבים 5-1 טוענים כי בשים לב לכלל הנסיבות, החלופה המשפטית-כלכלית הסבירה ביותר היתה ההסכם שגובש. לשון אחר, הנזק הנגרם בשל אי ההפרטה בעת הזו עולה עשרות מונים על שווי ההתדיינות באשר לזכותה של משיבה מס' 7 ובכלל זה ההטבות שקיבלה בעבר. כך או כך, טענות העותרת הן ממילא באשר לשווי - ככל שישנו - לאחר פקיעת הזיכיון, ואין אפוא רלוונטיות לפעולות שנעשו בזמן בו היה הזיכיון קיים. במקביל, אף משיבים 9-6 אינם טוענים כי לא זכו להטבה הנטענת שכן עמדתם הינה כי זכויות שהיו לבז"ן ולמשיבה מס' 7 לא פקעו עם תום הזיכיון, ואף הוסיפו כי במהלך השנים רכשו זכויות רבות שמעבר לזיכיון. אכן, עיון בעתירה ובתגובות לה מגלה שהמחלוקת העיקרית בתיק זה הינה בעת הזו באשר לשאלה מהו טיב זכויותיה - ככל שישנן - של משיבה מס' 7 בבז"ן נוכח פקיעת הזיכיון; ובהמשך לתשובה זו, האם ההסכם שנכרת בין המדינה ובין משיבה מס' 7 מצריך התערבות בית-משפט זה. בשלב זה של הדיון לא ברור, ומכל מקום העותרת לא הבהירה, במה יהא בנתוני הפטור מארנונה או ההטבות האחרות שנתקבלו קודם לפקיעת הזיכיון, בכדי להשפיע על איזו משאלות אלה, ומכאן שדין הבקשה לעניין זה להידחות. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לבקשה לקבל את ההסכם משנת 1999 בין "החברה לישראל" ו"קבוצת אייזנברג". אכן, לא רק שלבקשה מעין זו צריך היה לצרף את "קבוצת אייזנברג" כמשיבה, ואף כמשיבה לעתירה, אלא שלא הובהר במה יהא בהסכם זה כדי להבהיר ביחסים שבין משיבים 5-1 ומשיבה מס' 7 את מצב הזכויות המשפטיות וההסכם שנחתם.

7.        התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה למתן פרטים נוספים בכל הנוגע לנתונים באשר לפטור מארנונה וההטבות האחרות, כמו גם ל"הסכם 1999", להידחות. למותר לציין, כי החלטה זו מבוססת על גדרי המחלוקת כפי שהם בעת הזו, טרם הוצאת צו על תנאי וקיום הדיון, ואין בכך בכדי למנוע מן העותרת לפנות בבקשה מתאימה ככל שההתפתחות הדיונית בתיק זה תצדיק זאת. אשר להסכם משנת 1971, בין "החברה לישראל" ומדינת ישראל, הרי שכעולה מתגובת משיבים 5-1 עניין זה בא על פתרונו שכן ההסכם הועבר לעותרת ביום 19.6.05. יחד עם זאת, נראה כי הנספחים להסכם זה לא הועברו, ובהיעדר עמדה בנדון מטעם המשיבים 5-1, אני קובע כי אלו יושלמו ויועברו לעותרת עד ליום 23.6.05. נוכח האמור לעיל, ייוותר המועד שהיה קבוע לדיון על כנו. תשובת העותרת לתגובות המשיבים תוגש על כן לבית המשפט עד ליום 26.6.05. החלטה זו תישלח לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, י"ד בסיוון תשס"ה (21.6.2005).

                                                                         יגאל מרזל, שופט

                                                                                  ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: